מכירים את האלו שחיים כמו זוג יונים?
כל שעה מתעופף משהו מהחלון...
או שמהחלון הכל נראה בסדר (לפחות כך הם חושבים),
אבל בפנים הם 'עפים' זה על זה ולא תמיד במובן החיובי...
חייבים להודות, שרוב רובם של המריבות בין בני זוג נובעות ממרכיב אחד קטן ולפעמים ממש מטופש שנקרא 'אגו' או 'אני'. אם היינו קצת מתגברים על ה'אני', מוותרים, מבליגים, סולחים, שותקים, מחייכים ומחליקים, שלשת רבעי מהבעיות היו נפתרות.
אבל מה לעשות האגו שלנו לא מניח לנו:
למה דווקא אני אוותר? תמיד אני צריכ/ה לשתוק?
משכן של אור
בואו נשאל את חג הנישואין שיחול בשבת הקרובה, מה הפיתרון. אבל רגע לפני: מי אתה ט"ו באב? נכון ט"ו זה ירח מלא, אבל למה דווקא באב, סמוך לתשעה באב, יום חורבן בית המקדש. לא מצאו זמן יותר טוב? כנראה שזה מכוון. בניית בית בישראל הוא התשובה לחורבן. בית המקדש נחרב, נקים אותו מחדש בביתינו הפרטי.
ההבנה הזאת יוצרת את כל ההבדל. בית בישראל זה לא רק מרחב פרטי שלי ושלך, זה בית מקדש. זו פינה שמטרתה להקרין אור ולהוסיף טוב בעולם. כאשר האידיאל האלוקי הגדול הזה נמצא במרכז, הוא פורס חופה על בני הזוג המחברת אותם להיות אחד. מעתה אין 'אני' ו'את' יש - 'אנחנו'.
החסיד שצחק מהאגו
מי שגילם באישיותו את ביטול ה'אני' הוא החסיד האגדי ר' יואל כהן שהלך השבוע לעולמו בגיל 91.
ר' יואל עסק בהנחלת עומק הפילוסופיה החסידית המבוססת על הפסוק מפרשת השבוע "אין עוד מלבדו".
אין 'אני' ואין 'אתה', הטוב האלוקי הוא המרכז המאחד את כולנו.
הוא לא רק הסביר יפה אלא גם היווה דוגמה חיה לאדם שמח, ששקוע באידיאל הזה.
בעיניו 'אגו' לא היה דבר פסול אלא פשוט מגוחך.
ט"ו באב קורא לנו להקים את בתינו כמשכן המבוסס על נתינה.
קצת פחות 'אני' וקצת יותר ראיית האחר.
גם אם לרגע נדמה לנו שהנתינה הזו היא בחינם, היא תחזור אלינו ובגדול והאהבה רק תלך ותתעצם.
כי אם בית המקדש נחרב בשנאת חינם, בית המקדש הפרטי שלנו יבנה באהבת חינם.
ความคิดเห็น